האמת, אני לא יודעת מאיפה להתחיל… כל כך הרבה זמן לא ישבתי מול המקלדת ונתתי למילים להביע את מה שיש לי בלב. ובכנות – הקושי האמיתי שלי היה לכתוב באמת ולא להתמקד בטיפים ובמה שצריך לכתוב כדי למכור או כדי שאמכור משהו. ודי נמאס לי לכתוב על כמה חשוב לתלות ווילון בצורה נכונה ואיך להכניס שפע. האמת שבא לי לשאול מה שלומך או לספר מה שלומי. פשוט. אז מה שלומך? באיזה שלב בחיים את ומה בא לך לשמוע ממני… ומה שלומי? שלומי ככה ככה. בכנות. אני בשלב בחיים שכבר לא בא לי להסתיר ולשמור על פאסון, בא לי להרגיש כשקשה לי ולא להתחבא מאחורי חשיבה חיובית. כי הקטע בחשיבה חיובית הוא שהיא לפעמים מסתירה מה באמת מפריע ומה באמת ניתן לשנות. מרוב חשיבה חיובית שכחנו להרגיש. לזהות רגשות כמו כעס ואכזבה. החשיבה החיובית גורמת לנו לפעמים להתפשר. לטובת האנרגיות הטובות

?האמנם יהיה טוב

כי הרי אני בעצמי מלא פעמים אמרתי דומה מושך דומה אז אם רוצים שמשהו  ייכנס לחיים שלך אז תנהגי בהתאם, באנרגיות גבוהות ותמשכי אנרגיות טובות. העניין הוא שזה גם מתכון מוצלח לטאטא מתחת לשטיח רגשות פחות טובים. לא להתייחס. להמשיך בטוב ובחיוך והרבה פעמים זה באמת באמת עובד טוב. אפילו כשמתמקדים בטוב וחיים בהוקרת תודה על מה שיש זה עובד. כי הרי תמיד יש אנשים שיותר רע להם ממך ויותר קשה להם נכון? אז יאללה תתמודדי, תלבשי את החיוך שלך ותמשיכי להפיץ אור. ולרוב זו טענה טובה עם תוצאה טובה. אבל יום אחד, זה הפסיק לעבוד עבורי. והיה שם קול מנג'ס ומציק שלא הסכים יותר לחיות עם הפי הפי בולשיט. כמו ילדה לא מרוצה משכה לי בשרוול וניג'סה ונדנדה. התלוננה והתמרמרה. והכעס בפנים התחיל לבעבע ולעלות לפני השטח

כמה כעסתי

לא הצלחתי להפסיק לכעוס. התעוררתי כועסת והלכתי לישון כועסת. וכמה שביקשתי  ממנה ללכת ולהניח לי כי אני רוצה להמשיך להיות שרונה עם האנרגיות הטובות והשמחה עם ההומור היא נשארה וחפרה. כעסתי עליה, התאכזרתי אליה צעקתי עליה וכלום לא עזר. עד שהתחברתי איתה. הקשבתי לה כי הבנתי שיש לה מה להגיד והכעס לא נגדי אלא לטובתי. כמו חץ מדויק מראה לי מה לא עובד לי יותר ומה צריך לשנות. על מה לוותר ועל מה להתעקש

הייאוש נהיה מוכר ונוח

כי התרגלנו לרגיל. הורגלנו לחשוב ולהתמקד בטוב, להוקיר תודה ולהודות על מה שיש. אבל אם נגיד תודה על מה שיש ונרצה משהו אחר או נוסף – נהייה כפויי טובה? ממש לא! אפשר להיות ולהנות מהשלב הזה בחיים שלנו. לקבל אותו ועדיין לרצות להתקדם ולהתפתח עדיין לשאוף ליותר. וגם יש מקום לבדק בית. לראות מה לא עובד לי כבר. במה אני לא משחררת ונאחזת, מה מעכב אותי ומהו אזור הנוחות והתירוצים שלי