Design to be Happy

כשהפציע השרב הראשון, המבשר על בוא האביב לחצתי על כפתור ה-mute בראש.

זה שמשתיק את כל קולות הלחץ והחרדה.

זה שדוחה הכל בדומה לבת יענה טמנתי את ראשי עמוק באדמה הבטוחה והמשכתי בעיסוקי כאילו הכל כרגיל.

כי ידעתי כבר שנה, מאז שחתמנו על חוזה עם הזוג שרכש את בתינו – שבאביב אנחנו עוזבים.

אין הכנה נפשית ואף ספר הדרכה או מחקר פסיכולוגי שמכין אותך לתקופה הזאת. הרגע הזה שאת מבינה באמת שכל מה שהכרת, כל שגרת היום וכל החפצים האלה שאגרת סביבך – לעולם לא יהיו אותו דבר. כל רגעי הנחת שחוויתי בבית, כל השעורים שנלמדו כאן צריכים להיאסף אל הלב ולהשתחרר בין הקירות. ולמצוא מקום בין קירות חדשים, זרים.

מעבר לדרמה שהתחוללה בראשי, נוסף הצד הלוגיסטי: איך מעבירים בית וחיים שלמים לבית שמידותיו בערך שלישי מהבית הנוכחי?

 

די מהר התברר החשבון הפשוט: שליש יאוחסן במחסנים שונים, שליש יעבור איתנו אל משכננו הזמני ועוד שליש ימצא את מקומו לאחר מיון קפדני ויחולק בין פחי האשפה, תרומות, חברות, מוסדות, גנים וספריות ציבוריות.

כמובן שבדיוק וכרגיל בזמן הזה האיש שלי נקרא לעבודה חשובה והפעם בכינרת, (באמת, הוא איש חיל הים). ומצאתי את עצמי מנווטת את עצמי לדעת בין ארגזים, עבודה, פגישות, הרגעת ילדות, בישולים וכביסות ומנהלת מערך לוגיסטי ותכנון מבצע מקיף ומתוקתק שלא יבייש אף מפקד פלוגה כדי שהכל יעבור הכי נעים ומהר ונוח שאפשר.

אפילו שאני מקפידה מדי כמה חודשים לעשות מיון ובירור צרכים לגבי כל החפצים בבית שהרי בכל הרצאה שלי ובכל הזדמנות אחרת אני מטיפה לגבי נושא אגירת חפצים ונאה דורש נאה מקיים, לא?!

ועדיין, כשפניתי למלאכת המיון התגלה שיש בביתי הרבה חפצים שיכולתי להסתדר גם בלעדיהם.

הבעיה מתחילה כשיש קשר נוסטלגי, רגשי הקשורים לחפצים. אבל גיליתי שאין צורך בחפצים עצמם כדי לזכור רגעים קסומים. החפצים נמסרו באהבה והזיכרונות נשמרו בלב. חפצים שבכל זאת אני או הבנות התקשנו להיפרד מהם הוכנסו לקופסאות מסודרות עם תוית שעליה כתוב מה הקופסא מכילה. הדבר יעיל משני מובנים: מצמצם מקום אחסון, ועושה סדר בראש. הבונוס בתווית: הגדרה ומיקוד מה בעצם אנחנו שומרים כאן. כמובן שנאספו במחסנים גם חפצים שבבית הבא יהיה בהם שימוש והשאלה שליוותה אותנו באופן קבוע וששאלנו את עצמנו כל הזמן היא: "האם בעוד שנה וחצי אשתמש בחפץ הזה ואם אסתדר שנה וחצי בלי זה, אז אולי אפשר להסתדר בלי זה בכלל?" ובעוד בת אחת שחררה בקלות חפצים לשנייה היה יותר קשה.

ככה במשך תקופה ארוכה מיינו, זרקנו וסגרנו ארגזים.

מהר מאד השתלטו הארגזים על הבית, דבר שהוציא מאיזון את רוב בני הבית, בעיקר את החתולים. וגם כאן התגלה השוני בהתייחסות: חתולה אחת כמעט ולא הסכימה להיכנס הביתה וכבר כשנכנסה הייתה לחוצה ומפוחדת. החתול לעומתה נהנה ממשחק הארגזים וכל יום מצא ארגז אחר לישון בו או להבהיל אותי בקפיצה מתוכו.

כשהארגזים איימו להרוס כל חלקה טובה ושלווה שנותרה בבית ומנעו מאיתנו את התפקוד השוטף וההנאה – החלטתי לוותר על חדר העבודה שלי לטובת הסדר הכללי בבית וכל הארגזים הוכנסו לשם.

כך התרוקן לאט הבית מחפצים ונשארנו עם חפצים ומצרכי מזון אחרונים לשבוע האחרון.

ובינתיים כמה טיפים למיון

איך לארוז כשעוברים דירה

  1. מיינו לפי חדרים. הכניסו 2 ארגזים ריקים לכל חדר ורשמו על אחד "למסירה" ועל השני "פח". לראשון הכניסו חפצים תקינים שאין לכם שימוש בו עוד אך בוודאות ישמחו אחרים. לשני הכניסו חפצים מקולקלים או שאין איש אשר יקבל אותם. את הארגז האחרון כמובן יש למיין לפי מה ניתן למחזר.

  2. שתפו את הילדים בתהליך. במיוחד בהחלטות מה מוסרים. הדגישו את המצווה והשמחה שאתם מעניקים לילדים אחרים. הסבירו את נושא הזיכרונות.

  3. כל מה שהחלטתם לאחסן, רשמו במפורט מה יש בארגז. ושמרו עותק אצלכם. זה מקל על חלוקת הארגזים העתידית וגם עם חשקה נפשכם בחפץ מסוים, תדעו בדיוק לאיזה ארגז ללכת והיכן הוא מאוחסן.

  4. אם אתם רוצים לשמור על סדר ביום המעבר ולהקל על הסבלים – רשמו בצבע אחד מה למעבר ומה לאחסון, אם יש. אם אתם מעבירים הכל לבית החדש – רשמו לאיזה חדר הארגז מיועד. זה יקל על מלאכת הפריקה ועל הגב שלכם

הצטרפי לשכונת העיצוב שלי וקבלי ראשונה זכות למתנות, תדעי תמיד ראשונה מה חדש, קבלי עדכונים על מכירות מיוחדות, מבצעים אטרקטיביים וכמובן השראה, סרטונים, טיפים ומקום לשאול שאלות ולהתלבט ויחס אישי ממני!

שימי פה את המייל הכי טוב ושימושי שלך, ושימי לב שאני לא נכנסת לתיבות האבודות (ספאם, דואר זבל, פרסומים…)  אלא סמני אותי במועדפים כדי שאכנס ישירות לתיבת האוצרות שלך!

זהירות!

זה ממכר… תופעות הלואי הן: אהבת הבית, רצון להכניס בו אנרגיות,

שמחת חיים, רצון לתת ביטוי ליצירתיות שלך ובית מהמם שירגיש כמו בית.

הכניסה באחריותך בלבד! 🙂 

דילוג לתוכן